האינקוויזיציה והפזורה

גירוש 1492

בסביליה, בקדיס ובקורדובה נערכה בשנת 1483 מעין חזרה כללית לגירוש היהודים לעבר אקסטרמדורה, בהשפעת האינקוויזיטור תומאס דה טורקמאדה — חזרה שתתגבש לבסוף בצו הגירוש של 1492, שבו דרשו המלכים הקתולים מן המשפחות היהודיות להיפרד סופית מן הממלכות הנוצריות אם לא יתנצרו בתוך שלושה חודשים.

מספר הגולים אינו ברור, אך הוא מוערך בכמאה אלף איש מכל רחבי הממלכה, שנאלצו לפרוע את חובותיהם ולמכור את נכסיהם בטרם יצאו. רובם נמלטו לפורטוגל ולצפון אפריקה.

לקריאה: 1391: השנה ששינתה את הרובע היהודי של סביליה · 1492: הצו, נמל סביליה והולדת הלאדינו

מילון האינקוויזיציה

אאוטו דה פה: טקס פומבי שערכה האינקוויזיציה, ובו הוכרזו גזרי הדין של הנאשמים בכפירה ובעבירות אחרות נגד האמונה הקתולית.

קונברסו: אדם ממוצא יהודי שהתנצר, על פי רוב בימי הביניים, אם מרצונו החופשי ואם בלחץ חברתי, כלכלי או פוליטי.

קריפטו-יהודי: יהודים שלאחר שהתנצרו המשיכו לקיים את היהדות בסתר. כלפי חוץ נראו נוצרים כדי להימלט מרדיפה, אך בצנעה שמרו על מנהגי היהדות ואמונותיה.

גארוטה: מכשיר הוצאה להורג ששימש בספרד: כיסא שאליו נקשר הנידון בצווארו בלולאה או בקולר ברזל, שהודק בבורג עד שהמוות בא בחנק או בשבירת חוט השדרה.

המוקד: שיטת הוצאה להורג שבה נשרף הנידון חי. האינקוויזיציה הספרדית השתמשה בה לענישת כופרים ואחרים שנחשבו אויבי האמונה הקתולית.

מראנו: כינוי גנאי ששימש בספרד של ימי הביניים והרנסאנס ליהודים שהתנצרו, לעיתים קרובות בכפייה, אך המשיכו לקיים את היהדות בסתר.

סן-בניטו: גלימה וכובע חרוטי שנידוני האינקוויזיציה חויבו ללבוש לאות חרטה. אין זה כובע בלבד אלא מעין סקפולר שנלבש בשעת ההוצאה להורג או ההשפלה הפומבית.