אולם V — קשת פרסה
המורשת הספרדית היא חלק מן הזיכרון התרבותי של ספרד, והיא נשמרת במיוחד באמצעות המוזיקה והמטבח. לאחר מאות שנים של חיים משותפים בחצי האי האיברי פיתחו הקהילות היהודיות מסורות משלהן, שקלטו יסודות מן הסביבה הים-תיכונית ומן התרבויות הנוצרית והמוסלמית, ואשר הועברו לימים מדור לדור.
המוזיקה הספרדית שימרה רומנסות, שירי אהבה, שירי ערש, שירי חתונה ויצירות אחרות הקשורות בחיי היום-יום. רבות מן היצירות הללו הוסיפו לעבור בין הקהילות הספרדיות אחרי גירוש 1492, ושימרו מילים, מנגינות וזיכרונות הקשורים בחצי האי. בספרד נקשרה המסורת המוזיקלית הספרדית גם בהתפתחותם של ביטויים מוזיקליים שונים של דרום חצי האי, ובכללם הפלמנקו. אף שאין לדבר על מוצא ספרדי בלעדי של הפלמנקו, שניהם חלק מהקשר תרבותי מורכב שבו נפגשו מסורות נוצריות, יהודיות, מוסלמיות — ולימים גם צועניות.
המטבח הוא ביטוי חשוב נוסף של המורשת הזאת. מתכונים מסוימים, טכניקות הכנה, מרכיבים ומנהגים הקשורים בלוח השנה הדתי נדדו עם הקהילות הספרדיות ברחבי הים התיכון ונשמרו במשך דורות. אחדים מן היסודות הללו מגלים קווי דמיון למנהגי בישול שעדיין מוצאים באזורים שונים של ספרד.
ינואר – פברואר
בישראל מתחילים להציץ ניצני הצמחייה הראשונים. לכן היו יוצאים לנטוע עצים — זהו חג ט״ו בשבט, ראש השנה לאילנות. האסורה, או פודינג נח, הוא קינוח עתיר קלוריות הנאכל בסיום החג; האורז בחלב הספרדי חולק את אותו בסיס של דגן מבושל בחלב וסוכר, אך במרקם רך יותר וללא קטניות. את המנהג הזה כוננו המקובלים, מיסטיקנים יהודים, כדי לקשור את סופה של עונה אחת (החורף) ולקבל את פניה של אחרת (האביב) — מחזור חדש של נטיעה וצמיחה בטבע, כהודיה לאל על היבולים הבאים.
פברואר – מרץ
בפורים נהוג שילדים — ואף מבוגרים — עוטים מסכות או מתחפשים; התאריך ידוע כחג המסכות, שכן נושאו המרכזי הוא ההסתרה וההסוואה. מקור המנהג בסיפור מגילת אסתר, שבו העם היהודי שהסתתר שורד ניסיון להשמידו תחת שלטון המלך הפרסי אחשוורוש. לכבוד החג נהוג לאכול את אוזני המן, הקרויות גם פאסואלוס (קודמיהם של הפסטיניוס), ואת הבויקוס הספרדיים, המוכרים בספרד כאוצ׳יוס — כדורי לחם קטנים בסוכר או בדבש.
מרץ – אפריל
חג יהודי המזכיר את שחרור העם העברי ממצרים, כמסופר בספר שמות. עבור העם העברי מייצג מאורע זה את רגע הייסוד של זהותו כאומה. החג נמשך שבוע, ובמהלכו אסור לאכול מאכלים מותססים העשויים מדגן. במקומם אוכלים מצה — לחם ללא שאור, ממש כמו הרגאניאס. אוכלים גם את העוגיות הקרויות אלמנדרדוס, העשויות מקמח שקדים, שמהן נגזרו לחמניות ליל המולד הנוצריות והמרציפן.
מאי – יוני
החג חוגג את מתן התורה מאת האל למשה בהר סיני. בשבועות נהוג לאכול מאכלי חלב, שכן למילה «חלב» ערך מספרי של 40, כסמל ל-40 הימים ששהה משה בהר סיני ולמד את התורה שתינתן ליהודים בשבועות. מסורת זו מסבירה גם את המנהג הספרדי להכין ולאכול גבינה טרייה (קסו בלנקו), הנזכרת אף אצל הפילוסוף היהודי האנדלוסי משה בן מימון באחד מחיבוריו.
יוני – אוגוסט
מבחינה היסטורית היו הימים האלה עתות אסון ופורענות לעם היהודי. בין שאר האסונות, גם בית המקדש הראשון וגם השני נחרבו בתקופה זו. הקהילה נוהגת מנהגי אבלות שונים וממעטת בשמחה ובחגיגות: אין עורכים חתונות, אין מאזינים למוזיקה, ונמנעים מגילוח ומתספורת שיער או זקן.
בי״ז בתמוז אסור לאכול או לשתות מעלות השחר ועד רדת החשכה. בערב שלפני תשעה באב נהוג לקיים את הסעודה המפסקת — סעודה של לחם, מים וביצה קשה כסמל אבלות. את הביצה הקשה מבשלים לא אחת בתבשיל על אש נמוכה במשך חצי יום, ומכאן גונה האוכר.
ספטמבר
מציין את ראשית השנה היהודית החדשה. זהו היום שבו נידון כל אדם באופן אישי על פי מעשיו, ללא צורך במתווכים, כדי לבחון את התנהגותו, לעורר תשובה ולתקן. המונח «ראש השנה» (ראשית השנה) מקורו במסורת חז״ל.
בין מנהגי ראש השנה העיקריים — מצוות תקיעת השופר. נהוג לאכול מאכלים שיש בהם רימונים, כגון יין רימונים. אוכלים גם חלות — לחם שבת שממנו נגזרה האנסאימדה של מנורקה. מאכל נפוץ נוסף הוא הרוסקיאס, עוגיות טבעת המופיעות אפילו בעדויות בפני האינקוויזיציה.
ספטמבר – אוקטובר
יום כיפור הוא יום התשובה ביהדות, הנחשב ליום הקדוש והחגיגי ביותר בשנה. עיקרו כפרה ופיוס, ולכן חל בו איסור אכילה. יהודי ספרד נוהגים לכנות את המועדים האלה «הצום הלבן». סוכות, לעומתו, הוא חג שמקורו במקרא, המנציח את תלאות העם היהודי במסעו במדבר ואת דלות תנאיו החומריים. במסורת הספרדית של סביליה נהגו לאפות בסוכות עוגות שמן זית. כיום עוגות אלה נפוצות בכל רחבי העיר, במגוון טעמים.
נובמבר – דצמבר
המילה העברית «חנוכה» פירושה חנוכת הבית. במאה השנייה לפנה״ס, בימי בית המקדש השני, ניסה השלטון הסורי-יווני של אנטיוכוס להרחיק את היהודים מאמונתם ולהטמיעם בתרבות היוונית. הלוחמים היהודים, הידועים כמכבים, שחררו את ירושלים ומצאו את המקדש חרב ומחולל באלילים. הם טיהרו אותו וחנכוהו מחדש, אך כשחיפשו שמן למנורה מצאו רק פך קטן אחד חתום בחותם הכהן הגדול. אף שהשמן לא הספיק, דלקה המנורה שמונה ימים — די זמן להפיק שמן חדש. מאז חוגגים היהודים חג בן שמונה ימים לכבוד הניצחון הזה ונס פך השמן, ומדליקים את החנוכייה מדי ערב. נהוג לאכול דג כבוש, דג מטוגן וסופגניות עם ריבה — מאכלים הנוכחים מאוד במטבח האנדלוסי.