אולם I — קשת רומית
ראשית
המסורת מרמזת שהקהילות היהודיות הראשונות הגיעו לחצי האי האיברי עוד לפני מלכות שלמה במאה ה-11 לפנה״ס, בלוויית הפיניקים כסוחרים בקדיס. עם זאת, אין עדות מכרעת לנוכחותן עד המאה ה-1 לפנה״ס.
עד המאה ה-2 לספירה היו הקהילות היהודיות משמעותיות ומשכו את תשומת לבם של מטיפים נוצרים. עד המאה ה-4 המתח בין נוצרים ליהודים היה מזערי, אף שוועידת אלווירה הביעה דאגה מן ההשפעה היהודית — הבישוף גרגוריוס מאלווירה תיאר את בתי הכנסת כ«מאורת רעות אין-קץ».
בממלכות הוויזיגותיות נשמרה רוב החקיקה הרומית, אך מעברו של המלך רקארד לקתוליות הוביל לחוקים אנטי-יהודיים, לרדיפות ולהמרות דת כפויות.
- שם
- לוחית מסוג קמע עם שמות יהודיים (העתק).
- מידות
- 35 × 25 ס״מ (העתק).
- תיאור
- לפידס, פאולה או למנל — לוחית שעליה כתובת מאגית-דתית שנועדה להשיג את הגנת האל. וזו לשון הכתובת: «כשם שהכנעת את סדום ועמורה, כך ‹הכנע› את הרוח. ברקיאל, אריאל, אקלמיה, יאו, גבריאל, מיכאל, אדוני, רפיאל…». תרגום: פ. גאסקו.
- תארוך
- המאות ה-2 עד ה-4.
- מקור
- אוסף פרטי בחרס דה לה פרונטרה.
לשונות
הנוכחות היהודית בהיספניה בתקופות הרומית והוויזיגותית מסקרנת היסטוריונים בשל מיעוט התיעוד — ולכן סבורים שרבים הסתירו את זהותם. מעט כתבים עבריים שרדו מן התקופה, אך ידוע שיהודי ספרד החזיקו קודקסים עבריים לתמיכה בטיעוניהם במחלוקות משפטיות ודתיות.
ההיסטוריה מרמזת שהלשונות ודרכי התקשורת של יהודי חצי האי האיברי פיתחו מאפיינים משלהן, שונים מאלה של קהילות המזרח התיכון. לצד הלטינית השתמשו גם ביוונית — עדות לכושר הסתגלותם, לתרומתם לגיוון התרבותי של האזור וליכולתם לשמר את מורשתם גם בנסיבות קשות.
- שם
- מצבת הרב של שני בתי הכנסת (העתק).
- מידות
- 29 × 34 ס״מ.
- תיאור
- מצבת האקסרכון של שני בתי כנסת, אניאנוס פרגרינוס שמו. תעתיק: «אניאנוס פרגרינוס, אקסרכון נכבד של שני בתי כנסת, חי ארבעים וחמש שנים. בני עירו וידידיו מעידים עליו לטובה. אהה, לא זכית ליהנות מחייך שאין בהם דופי! שתנוח רוחך בשלום».
- תארוך
- סוף המאה ה-4 עד המאה ה-5.
- מקור
- המקור במוזיאון הרומי של מרידה.
בתי כנסת בימי רומא
עד המאה הרביעית לא ניכר מתח רב בין הנצרות ליהדות בחצי האי האיברי. נוצרים ויהודים התדיינו לא אחת בשאלות דת וקיימו חיי שכנות פעילים. יהודים מופיעים לעתים בסיפורי הקדושים המעונים הנוצרים בהיספניה הרומית, כמו במקרה של אאולליה הקדושה ממרידה. דאגה מסוימת מהשפעה יהודית על מנהגים נוצריים ניכרת כבר בוועידת אלווירה.
אחרי אזהרותיו של הבישוף גרגוריוס על בתי הכנסת בוועידת אלווירה, ניתן לתעד את המתיחות בין יהודים לנוצרים בהיספניה בראשית המאה החמישית, עם איגרתו הנודעת של סוורוס ממנורקה, המתארת את ההתקפה על בית הכנסת של מאון וביזתו ואת המרות הדת הכפויות של יהודי המקום. אירוע זה הוא ככל הנראה התיעוד הראשון של יהודים המאבדים בית כנסת בהיספניה.
- שם
- «De fide Catholica ex Veteri et Novo Testamento contra Iudaeos ad Florentinam sororem» (עותק דיגיטלי).
- מידות
- 19 × 13 ס״מ (לעמוד).
- תיאור
- איסידורוס מסביליה נשען על עדויות המקרא כדי לחבר חיבור כריסטולוגי של ממש, אפולוגטיקה אנטי-יהודית. החיבור מקשר את המסורת הפטריסטית העתיקה עם ספרות הפולמוס האנטי-יהודית של ימי הביניים, ומעיד שהיהדות העסיקה במיוחד את התקופה הוויזיגותית.
- תארוך
- מהדורה מן השנים 1001–1100, של מקור מן המאות ה-6 עד ה-7.
בתי כנסת בימי הוויזיגותים
בשלהי המאה השביעית, בימי מלכותו של אגיקה, נראה שבתי הכנסת כבר נעקרו, שכן היהודים התכנסו בסתר לקיום פולחנם וחגיהם. אף על פי כן ידוע לנו שצעדים אלה נגד היהדות לא יושמו בהצלחה: קהילות הוסיפו להתקיים עד קץ הממלכה הוויזיגותית ובוא המוסלמים.
היו גם עונשים בעניין החזקת עבדים נוצרים בידי יהודים, פרי החשש המתמיד שיהודים יהיו אדוני נפשותיהם של נוצרים. כן היה קיים החשש שהיהודים ימירו נוצרים ליהדות וימולו אותם. החוקים הוויזיגותיים נשענו על יסודות דתיים עמוקים — ובמיוחד חוקי סיסבוט וארוויג, שהתבססו על כתבי איסידורוס הקדוש מסביליה.