המתים, מחוץ לחומות
מי שחוצה היום את גני מורייו פוסע על פני בית קברות. שום דבר אינו מסגיר זאת: לא שלט, לא הפרש גובה, לא שם. עצי תפוז, ספסלי אריחים, תושבים היוצאים לטיול או להתעמלות, קבוצות מבקרים בדרכן לכיכר סנטה קרוס. ואולם מתחת לקרקע הזאת משתרע בית הקברות של הרובע היהודי של סביליה. אין זו מקריות טופוגרפית אלא תולדה של הלכה ושל מנהג עירוני. העיר של ימי הביניים חיה עם מתיה בקרבה גדולה בהרבה משלנו, אך לא כולם באותו אופן: הנוצרים קברו בתוך העיר המוקפת חומה, בכנסיותיהם; המוסלמים, ככלל, מחוצה לה, אם כי בסביליה יש גם קברים בתוך החומות; היהודים — תמיד מחוץ. בית הקברות היה צריך להיוותר מופרד מן המרחב המיושב, ולכן נשאה קהילת סביליה את מתיה אל מעבר לחומה, ממש בשולי הרובע — שכונות סנטה קרוס וסן ברטולומה של ימינו — אל הקרקע שעליה משתרעים היום הגנים.
מה שנחשף מתחת לרחוב קאנו אי קואטו
קיומו של בית הקברות הזה לא הוסק מן הספרים אלא מאתר בנייה. במהלך העבודות להקמת חניון תת-קרקעי ברחוב קאנו אי קואטו אותר בית הקברות היהודי של העיר, והחפירות חשפו קברים שהטיפול בהם לאחר מכן עורר מחאות בקרב הקהילה היהודית. השטח הנחשב היום לבית הקברות היהודי אינו מוגבל לאותו מגרש: הוא נמשך מרחוב קאנו אי קואטו ועד שכונת סן ברנרדו, אף שגבולותיו המדויקים אינם ידועים. הגנים שבהם מטיילת העיר כיום נמצאים בעיקר מעל חלק מבית הקברות. הנחפר אינו אלא שבריר; היתר ממשיך מתחת לגן, בשער הרובע היהודי העתיק, כפסע מכיכר לוס רפינדורס ומבית הכנסת הישן של כיכר סנטה קרוס.
זה חופף בדיוק לבית הקברות: בית הקברות ממשיך מתחת לגני מורייו, כל מה שלא נחפר. אנשים סבורים שמה שנחפר הוא כל מה שיש, או כל מה שהיה, אבל יש שם למטה מתים רבים.
בית החלום: להשיב את העצמות אל האדמה
אמורס אינו מדבר על המקום הזה כמשקיף. בשנת 2012 הגיש לעירייה, יחד עם הארכיאולוגית ואוצרת המוזיאונים הישראלית רנה סיון, פרויקט לאותו מקום עצמו: «לה קאסה דל סואניו», בית החלום. הוא סירב במתכוון לכנותו מרכז פרשנות. שלושת תכניו היו: לקבל את הקהילה היהודית כשכנה בשכונת סנטה קרוס; להביא לקבורה מחודשת את עצמות המתים שהוצאו בחפירות בית הקברות; ולשלב בגן את שירי הספרדים — כשלוש מאות וחמישים שירי ערש בלאדינו שנאספו בידי תחנת רדיו המיועדת ליוצאי ספרד בישראל ובידי כמה קבוצות מחקר — כך שהטיול בגן עצמו יהפוך לטבילה של קול. מכאן השם, רב-המשמעות במכוון: «יש לי חלום» של מרטין לותר קינג, חלום השלום בין העמים, ושנתם של ילדים — העמוקה שבשינות משום שהיא הטהורה שבהן. הפרויקט מעולם לא יצא אל הפועל. בשנה שלאחר מכן פרשה סביליה מרשת הרובעים היהודיים של ספרד וממסלולה התרבותי «דרכי ספרד».
מצבה בגשם, מפה על הקיר
מכל עולם הקבורה ההוא נותר מעט מאוד גלוי לעין. הפריט הרהוט ביותר הוא מצבתו של שלמה בן אברהם, גוש שיש לבן, שבור כיום, המתוארך לשנת 1345. הכתובת שעליה, בתרגומו של פרנסיסקו קנטרה בורגוס, אומרת כי שם נקבר «מוזיאון של כל חפץ יקר בתורה ובתעודה», כי «בחכמת הכוכבים דיבר נפלאות» וכי «עמו נגנז ספר רפואה»: רופא, אסטרונום ופרשן, ר' שלמה בן ר' אברהם אבן יעיש, שנאסף אל עמו בחודש סיוון של שנת חמשת אלפים מאה וחמש לבריאה. האבן עצמה — אבן רומית שנעשה בה שימוש חוזר בימי הביניים, שמקורה בעבודות שנערכו בקתדרלה — שייכת למוזיאון הארכיאולוגי של סביליה ומופקדת בהשאלה בלתי מוגבלת במוזיאון הספרדי בטולדו, שם היא מוצגת בחצר פתוחה. אמורס מנסח זאת בלי קישוטים: הפריט עומד בחוץ, והגשם יורד עליו. פרויקט קאסה ספרדי אוסף את שני החוטים. באולם II, «החיים ברובע היהודי», מוקדש מדור אחד לבית הקברות: מפה שצוירה לצורך העניין ובה גבולות הרובע, האזור שבו נחשפו הקברים וקו החומה העתיקה, ולצדה שני צילומים של הקברים שסיפק אמורס. באולם III, העתק של מצבתו של שלמה בן אברהם ולצדו תרגומה המלא. «סביליה, העיר שגירשה חלק מאזרחיה, מוסרת בית לאותם אנשים שגירשה» — זו הייתה, כדברי אמורס, משמעותו המוסרית של הפרויקט שלו.
מקורות
- Delgado Ramírez, A. A. (2024). Casa Sefardí de Sevilla. Trabajo Fin de Máster, Universidad Pablo de Olavide, curso 2023/2024.
- Amores, F. (arqueólogo, Universidad de Sevilla). Entrevista con la autora, 12 de abril de 2024 (comunicación personal).
- García Rodríguez, T. (2021). «La Puerta de la Carne y la memoria sefardí». Diario de Sevilla, 25 de septiembre de 2021.
- Epitafio de Salomón ben Abraham (1345), traducción de Francisco Cantera Burgos. Museo Arqueológico de Sevilla, en depósito en el Museo Sefardí de Toledo.
