המדריך הזה אינו דירוג. הוא מרכז חמישה מקומות ברובע שלכל אחד מהם יש סיבה ממשית להופיע בו, עם אותם פרטים לכל אחד, וחמישה מאכלים עם מה שהמקורות אומרים, ומה שאינם אומרים, על הקשר שלהם לספרד היהודית. אף אחד מהמקומות האלה אינו מופיע ברשימת בתי העסק הכשרים של ה-FCJE; אם אתם שומרים כשרות, קראו קודם את «המדריך המעשי לאוכל כשר, שבת ובית כנסת בסביליה».

איפה אוכלים ברובע היהודי בסביליה?

כמעט בכל רחוב: הרובע היהודי הישן מלא ברים ומרפסות. לחמשת אלה יש גם סיפור לספר. הפרטים לקוחים מאתרי האינטרנט שלהם ומהעיתונות המצוטטת במקורות, ונבדקו ב-16 בנובמבר 2026; איננו מציינים שעות פתיחה או מחירים, כי הם משתנים, ולכן ודאו אותם לפני שאתם יוצאים:

  • קאסה מיקווה (Casa Mikva). איפה: ברחוב סנטה מריה לה בלנקה, מול הכנסייה הנושאת אותו שם. מה להזמין: המסעדה אומרת שהיא שואבת השראה מהמטבח האנדלוסי, הספרדי-יהודי והערבי; בפברואר 2026 ציינה העיתונות המקומית מהתפריט שלה את סלט הפרח הספרדי עם גרגרי חומוס, שקשוקה ותרד עם גרגרי חומוס. למה דווקא כאן: לפי המסעדה עצמה, במרתפיה היה מרחץ ערבי שהפך אחר כך למקווה, בית הטבילה היהודי. בכתבה של ערוץ קאנאל סור מפברואר 2026 מסביר פרננדו אמורס, פרופסור לפרהיסטוריה ולארכאולוגיה, ששלושת הקמרונות שנמצאו בשיפוץ שייכים למרחץ ערבי ששימש גם כמרחץ יהודי; לא מצאנו מחקר ארכאולוגי שפורסם.
  • סן מרקו סנטה קרוז (San Marco Santa Cruz). איפה: ברחוב מסון דל מורו 6. מה להזמין: מטבח איטלקי וים-תיכוני; האתר שלה מבליט את הטליאטלה עם לובסטר ואת הבוראטה עם עגבנייה ובזיליקום. למה דווקא כאן: המסעדה, שנפתחה ב-1991, אומרת שהיא שוכנת במרחץ ערבי מהמאה ה-12, עם חלונות בצורת כוכב בקמרונות, שהפך אחר כך לפונדק, ומכאן שם הרחוב (פונדק המורי), ואחר כך לאורוות. זה מה שמספרת המסעדה עצמה; לא מצאנו מחקר ארכאולוגי שמאשר זאת.
  • בר ג׳ירלדה (Cervecería Giralda). איפה: ברחוב מטאוס גאגו 1, ליד הג׳ירלדה, בדרך לשכונת סנטה קרוז. מה להזמין: טאפאס; לפי האתר שלו, התפריט מחזיר את המנות המוכרות ביותר של הבר הוותיק ומוסיף טאפאס חדשים מהמטבח. למה דווקא כאן: הבר שוכן במרחץ אסלאמי אלמוהדי מהמאה ה-12, שנחשף לציבור ב-2020. אלברו חימנס, הארכאולוג שניהל את העבודות, אמר לעיתון אל פאיס שזהו «המרחץ האסלאמי היחיד שהגיע אלינו עם עיטור שלם», צבוע באוקר אדום. הוא קדום לרובע היהודי, שנוצר אחרי הכיבוש של 1248.
  • קאסה רומן (Casa Román). איפה: בכיכר דה לוס ונרבלס 1. מה להזמין: לפי התפריט שלה, חמון איבריקו דה ביוטה, תרד עם גרגרי חומוס וקאסון באדובו, כריש קטן מטוגן במרינדה. למה דווקא כאן: לפי ההיסטוריה של הבית, המקום נפתח ב-1868 כחנות וכמסבאה, וב-1934 ייסד בו רומן קסטרו מדינה עסק משלו, חנות מכולת עם מסבאה בחדר האחורי; היום מנהל אותו בנו.
  • לאס טרסאס (Las Teresas). איפה: ברחוב סנטה תרזה 2. מה להזמין: לפי התפריט שלה, נקניקים איבריים, מטוגנים כמו לביבות שרימפס או קאסון באדובו, ותבשילים כמו תרד עם גרגרי חומוס. למה דווקא כאן: זהו בית קפה ובר עם דלפק, כמאה מטרים מכיכר סנטה קרוז, התחנה האחרונה של הסיור הפרטי, ולכן זו האפשרות הקרובה ביותר כשמסיימים.

מול סנטה מריה לה בלנקה, בדיוק כמו קאסה מיקווה, עמד המרחץ הערבי, מימי המוסלמים, שהעניק אלפונסו העשירי לרב יוסף קבסאי; אף מקור שפורסם עדיין אינו אומר שהמרחץ שבמרתף של קאסה מיקווה הוא אותו מרחץ. מה לראות בתוך הכנסייה מוסבר במאמר «סנטה מריה לה בלנקה, בית הכנסת לשעבר בסביליה»; מה באמת נותר מהרובע היהודי, במאמר «רובע סנטה קרוס: מה באמת נותר מן הרובע היהודי».

אולם המרחץ האלמוהדי מהמאה ה-12 בבר ג׳ירלדה, רחוב מטאוס גאגו, סביליה: קמרונות, קשתות ועמודים מעל שולחנות הבר
בר ג׳ירלדה, ברחוב מטאוס גאגו, שוכן במרחץ אסלאמי אלמוהדי מהמאה ה-12: הקמרונות והקשתות שלו מתנשאים היום מעל השולחנות. הוא קדום לרובע היהודי של סביליה, שנוצר אחרי 1248. צילום: CarlosVdeHabsburgo (2023), CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.

איך אוכלים טאפאס בסביליה?

מבר לבר. Visita Sevilla, אתר התיירות הרשמי של העיר, מגדיר טאפה כמנה קטנה של אוכל, במחיר מופחת, שנועדה ללוות משקה, ו«טאפאר» כמנהג סביליאני מאוד של מעבר מבר לבר; ליד הדלפק, בעמידה, כתף אל כתף, את ההזמנות קוראים בקול.

לפי spain.info, פורטל התיירות הרשמי של ספרד, המסעדות מגישות בדרך כלל ארוחת צהריים בין 13:00 ל-16:00 וארוחת ערב בין 20:00 ל-23:30, ובין 12:00 ל-14:00 נהוג מאוד לשתות משהו עם כמה טאפאס. אלה שעות כלליות לכל המדינה: לכל מקום יש שעות משלו, אז בדקו אותן באתר שלו.

אם אתם עושים את הסיור הפרטי ברובע היהודי בסביליה, הוא משתלב בקצב הזה: הוא נמשך שעתיים ויוצא כל שעה בין 10:00 ל-17:00, מיום שני עד שבת. הסיור של 11:00 מסתיים בשעת האפריטיבו, והתחנה האחרונה היא כיכר סנטה קרוז, כמאה מטרים מלאס טרסאס.

לאילו מאכלים בסביליה יש שורשים ספרדיים?

פחות ממה שנהוג לספר. המטבח של יהודי סביליה חלק מרכיבים עם המטבח של שכניהם המוסלמים והנוצרים; מה שייחד אותו היו בעיקר הכללים: בלי חזיר ובלי בישול בשבת. לכן המקורות מדברים יותר על מנהגים מאשר על מתכונים. זה מה שיש, באותו מבנה לכל מאכל:

  • האדפינה והקוסידו. מה זה: תבשיל השבת של יהודי חצי האי, עם קטניות כמו גרגרי חומוס או פול, ירקות, ואם הכיס הרשה, גם מעט בשר, שהושאר על האש מלפני השקיעה ביום שישי, מכוסה בגחלים, עד ארוחת השבת; הביצים שהתבשלו בו הן ביצי החמין, ה«חמינדוס». מה מתועד: לפי ההיסטוריונית אנה מ. גומס-בראבו, השם בא מהערבית האנדלוסית addafína, «מוסתר» או «קבור», והאדפינה שייכת לאותה משפחה של תבשילי הסיר הספרדיים, כמו האויה, הקוסידו והפוצ׳רו. מה לא הוכח: שהקוסידו בא מהאדפינה, או שהאנוסים הוסיפו לו בשר חזיר כדי להיראות נוצרים; זה חוזר על עצמו הרבה, אבל לא מצאנו שום מסמך שמוכיח זאת.
  • החצילים. מה זה: ירק שהגיע לחצי האי עם המוסלמים, לפי גומס-בראבו, ושאוכלים היום מטוגן, צלוי או ממולא. מה מתועד: לפי גומס-בראבו, החציל נחשב למאכל היהודי המובהק, אף שכולם אכלו אותו, ושירי הקנסיונרו מהמאה ה-15 לועגים בעזרתו לאנוסים; נוסף על כך, ספר בישול אנדלוסי מהמאה ה-13, «כתאב אל-טביח», מסמן כיהודיים לפחות שישה מהמתכונים שלו, ובהם חצילים ממולאים. מה לא הוכח: שהחצילים המטוגנים עם דבש שמגישים היום באנדלוסיה באים מהמטבח היהודי.
  • האלמודרוטה. מה זה: משחה של גבינה מיושנת ושום כתושים; עם חציל היא הופכת ל«אלמודרוטה של חצילים» של המטבח הספרדי-יהודי. מה מתועד: גומס-בראבו עוקבת אחר המתכונים שלה מ«ליברה דה סנט סובי», ספר בישול קטלאני מהמאה ה-14, ועד «רגאלו דה לה בידה אומנה» של חואן ויאס, מהמאה ה-16, שמכין אותה עם חציל; היום היא מאכל קבוע של יוצאי ספרד בתפוצות. מה לא הוכח: שנולדה כמאכל יהודי; גומס-בראבו אינה מייחסת אותה לשום קהילה.
  • הבוניואלוס. מה זה: בצק מטוגן, מוגש עם דבש או סוכר. מה מתועד: בתנ״ך בלאדינו שנדפס בקושטא ב-1547 טעמו של המן הוא «bunuelo kon miel», סופגנייה בדבש, והבימואלוס הם עד היום מתוק ספרדי של חנוכה. מה לא הוכח: שהפסטיניוס או מתוקים מטוגנים אנדלוסיים אחרים באים מהמטבח היהודי; לא מצאנו שום מקור היסטורי שאומר זאת.
  • התרד עם גרגרי החומוס. מה זה: תרד מבושל עם גרגרי חומוס, טאפה שנמצאת היום בתפריט של קאסה רומן, לאס טרסאס וקאסה מיקווה. מה מתועד: שום דבר על מקורו. מה לא הוכח: המקור האנדלוסי או הספרדי-יהודי שמייחסים לו לעיתים קרובות במדריכים ובתפריטים, בלי לצטט שום מקור היסטורי.

הבימואלוס ושאר שולחן החנוכה מופיעים במאמר «חנוכה 2026: תאריכים ומשמעות».

מה אכלו האנוסים של סביליה, לפי ברנלדס?

סיפר זאת, באיבה, אנדרס ברנלדס, כומר העיירה לוס פאלאסיוס וקפלן הארכיבישוף של סביליה, בכרוניקה שלו על המלכים הקתולים. בפרק על ראשית האינקוויזיציה הוא כותב שהאנוסים מעולם לא חדלו לאכול «כמנהג היהודים»: תבשילים קטנים וסירים, בצל ושום מטוגנים בשמן, ואת הבשר בישלו בשמן במקום בשומן חזיר, כדי לא לאכול חזיר.

זה טקסט שנכתב כדי להאשים: הוא אף אומר שבתיהם הסריחו מהתבשילים האלה. אבל הוא מראה על מה פיקחו במטבחים של סביליה בשנים שבהן האינקוויזיציה החלה לפעול בעיר, מ-1480 ואילך. כשקוראים אותו היום, הוא נשמע כמו בישול אנדלוסי רגיל, וזה אינו מוכיח שהסופריטו הסביליאני בא מהמטבח היהודי: רק שבישול בשמן יכול היה לסמן אתכם. סיפורו של אותו בית דין מופיע במאמר «טירת סן חורחה והאינקוויזיציה בסביליה».

שאלות נפוצות

באיזו שעה אוכלים בסביליה?

בסביליה אוכלים ארוחת צהריים בין 13:00 ל-16:00 וארוחת ערב בין 20:00 ל-23:30: אלה השעות שבהן מסעדות בספרד מגישות בדרך כלל, לפי spain.info, פורטל התיירות הרשמי של המדינה, ובין 12:00 ל-14:00 נהוג מאוד לשתות משהו עם כמה טאפאס. לכל בר ומסעדה בסביליה יש שעות משלו, אז ודאו אותן לפני שאתם יוצאים.

מהי אדפינה?

אדפינה היא תבשיל השבת של יהודי חצי האי האיברי: סיר עם קטניות כמו גרגרי חומוס או פול, ירקות, לפעמים בשר וביצים, שהושאר על האש מלפני השקיעה ביום שישי, מכוסה בגחלים, כדי לאכול אותו בשבת בלי לבשל. השם בא מהערבית האנדלוסית addafína, «מוסתר» או «קבור». בקרב יוצאי ספרד הוא נקרא גם חמין.

האם הקוסידו בא מהאדפינה?

זה לא הוכח. ההיסטוריונית אנה מ. גומס-בראבו ממקמת את האדפינה באותה משפחה של תבשילי הסיר הספרדיים, כמו האויה, הקוסידו והפוצ׳רו, אבל קרבה אינה צאצאות. הסיפור שלפיו האנוסים הוסיפו בשר חזיר לקוסידו כדי להיראות נוצרים חוזר הרבה, ולא מצאנו שום מסמך שמוכיח אותו; הכרוניקאי אנדרס ברנלדס אומר דווקא את ההפך: שהם בישלו בשמן כדי לא לאכול חזיר.

האם תרד עם גרגרי חומוס הוא מאכל ספרדי-יהודי?

אין לכך הוכחות. תרד עם גרגרי חומוס הוא היום טאפה נפוצה ברובע היהודי בסביליה, בתפריט של קאסה רומן, לאס טרסאס או קאסה מיקווה, ולעיתים קרובות מייחסים לו מקור אנדלוסי או ספרדי-יהודי, אבל לא מצאנו שום מקור היסטורי שמתעד זאת. מהמטבח היהודי של סביליה, מה שמתועד הוא אדפינת השבת והמוניטין של החציל כמאכל יהודי.

מקורות